מי צריך תהליך אימון? מי צריך תהליך מודעות?

​

כל אדם יכול לשפר את חייו מהמקום בו הוא נמצא, אם רק יחפוץ בכך.

​

לשאלה מי צריך להתאמן? מי צריך תהליכי מודעות? מתי מומלץ להיכנס לתהליך שכזה?
 

התשובה שלי היא אחת - כל אחד ואחת, כולנו נצא נשכרים מתהליך אימוני שכזה. והזמן הוא תמיד עכשיו.

חשוב בעיני להיות בתהליכי אימון, מודעות או כל סוג אחר של תהליך התפתחותי לכל אורך חיינו.

אין צורך להיות ב"רע" או במשבר כדי לבצע תהליכי שינוי. גם ממקום טוב או נח יש ואפשר להתקדם עוד. להכניס עוד יותר שקט לחיים, עוד ביטחון ואושר.

​

צעירים רבים מתחילים תהליך התפתחותי כבר בשנות ה 20 לחייהם, אחרים  יעשו זאת בגילאי אמצע החיים, חוויתי שינויים מדהימים ומעוררי השראה של בני ובנות 70 פלוס.

​

רוב האנשים לא יכנסו לתהליך מודעות התפתחותי/אימוני לעולם וגם זה בסדר.

​

לאנשים הרבים שאין להם שאלות בחייהם קרא זן מסטר וו-בונג "המומחים".

לרבים אחרים יש שאלות, אבל הם יבלו את חייהם "על הגדר" כמתבוננים או כקוראים פסיבים של ספרי הדרכה, הגות ומתכונים לחיים.

​

אנשים רבים מסרבים לכל הצעה לתהליך מודעות והתפתחות בטענה ש"ככה הם" או "בגילנו כבר לא משתנים". תירוצים יש למכביר (זה הזמן למצוא כמה כתרגיל….).

 

ולא, זה לא הזמן, הכסף, הסקפטיות, ודברים אחרים שמספרים.

בבסיס כל הדברים, וגם אם אתם בהכחשה, נמצאים פחדים!

​

גם אני באופן אישי, "ישבתי על הגדר" שנים. 15 שנים חלפו מאז שניקרו בי השאלות בעוצמה גבוהה, ועד שעשיתי את הצעד הקטן, הראשון. 

​

אחרים יכנסו לתהליכים בעקבות משברים בחיים - קושי במערכת היחסים, גירושין, אובדן, מחלה, פיטורין מהעבודה וכדומה.

​

בזן בודהיזם שואל לעיתים המורה - "האם סבלת מספיק? "  ( " ?Have you suffered enough").

אם כן, בוא ולמד, בוא ותתחיל את התרגול. אם לא, תמשיך בחיי הסבל ותחזור שתהיה מוכן....

​

הניסיון שלי כמתאמן, מאמן, ושותף לתהליכי התפתחות שונים, כולל סדנאות שפיתחתי, מוכיח כל פעם מחדש -  ניתן להשיג שינוי דרמטי בחיים גם בטווח זמן קצר של 3 חודשים.

ולא, אם בטווח זמן זה לא קיבלתם תוצאות משמעותיות לחיים (ואתם לא בקורבנות והכחשה עצומה), אתם לא במקום המתאים.

​

אז אם את/ה קורא/ת את הדברים האלה, אז כנראה שכבר נמצא/ת  בתהליך שאלה וחקירה.

וזה הזמן לומר גם את הבשורות הפחות טובות :

​

• לתהליכי התפתחות אין התחלה וסוף. ניתן להשיג התקדמות מדהימה בתקופה קצרה, רבים גם מסתפקים בזה. אני שתמיד האמנתי במשימתיות ותהליכים קצרים וממוקדים, הבנתי שתהליך הגילוי, החקירה, לאמן ולהתאמן, הם בכלל דרך חיים. דרך חיים  שמאפשרת עוד ועוד העמקה וגילויים. שחרור מוחלט מסבל, עדיין רחוק, אם בכלל.

 

• תהליך האימון, הינו תהליך של התפתחות והרבה גילויים, חיבור ללב ולרגש. המוח, הניתוח האנליטי, הסתכלות על הדברים מבחוץ אינה מספקת. בתהליך התפתחות משמעותי,  יש הרבה כאב, הרבה תובנות שצפות, ראיה של החיים והעבר בצורה חדשה. מתבצע חיבור לאני הפנימי האמיתי שלנו. לצערינו, הרבה צמיחה שאנו עוברים בחיים באה מתוך כאב. התהליך האימוני מחייב אומץ לפגוש את הדברים ולהרגיש את כאבם.

 

ג'ק קורנפלד מספר על טרונגפה רינפושה שכך אמר ופנה לתלמידיו :

 

"אם לדבר גלויות, אני ממליץ לכם לא להתחיל בנתיב הרוחני, משום שהוא רצוף כאב וקושי. זה ממש קשה.

כך שההמלצה שלי לכולכם היא לא לעשות זאת. אתם יכולים לעזוב עכשיו. ….אבל יש לי המלצה שניה, והיא זו.  אם אתם מתחילים, מוטב שתסיימו.. אם אתם מתחילים. עשו את זה בכל מאודכם".

 

בעיני, למרות הכאב והקושי, שווה להתחיל בתהליך עכשיו.  זה גם מה שאני מאחל לילדיי. כן, הדרך מורכבת, אבל הפירות מדהימים.

החיים יכולים להיות קלים ושמחים יותר, הקשיים קטנים יותר. חבל לבזבז את שנותינו, או לחכות למשבר שיחייב אותנו לחשב רק אז מסלול מחדש.