יש לנו מלא רווחים בלהיות קטנים ומסכנים.
לא להצליח, להיות "קורבנות"
(ההיפך זה לקחת אחריות, להיות במנהיגות...)
.
ולהערכתי, אולי כי אנחנו יהודים, אנחנו לפחות בזה,
שיאני העולם.
אז חלק מהרווחים שלנו בלהיות קורבנות:
(או מסכן, או חלש, או להישאר ילד קטן, או להגיד שאני לא יכול, או....מקווה שהרעיון ברור ומצאתם גם את המשפט הפנימי):
אני לא צריך לעשות כלום - יכול להישאר במקום "הנוח" שלי.
אני לא לוקח אחריות, אני גם לא אשם - זה הכל הסביבה, המדינה, בן הזוג, ההורים, הילדים,...
לקבל (או לפחות לחפש) סימפטיה או אהבה דרך המקום הקורבני והמתלונן.
לא לפגוש את הפחדים - של לעשות, לזוז, לפרוץ מגבלות
לא עושה, לא מתאמץ
לא לפגוש את הפחד מכישלון (התירוץ כבר מוכן)
לא לפגוש את הפחד מהצלחה, ומה יהיה אז (שאני אצליח???)
אני יכול להישאר במקום הנוכחי. לרובנו פחדים גדולים מכל שינוי. לא משנה מה הוא, כולל שינוי לטובה.
ככה אני מכיר את עצמי. לא יכול להכיר את עצמי בדמות אחרת של מצליח /עושה /מנהיג /יוזם. זה לא אני....
ככה הסביבה מכירה אותי - מה יהיה אם פתאם אבקש, אעמוד על שלי, ארצה, אשנה. מערכות יחסים עלולות להשתנות. זוגיות, ילדים, הורות, בעבודה...
יש לי הצדקה מעולה לכל כישלון או מעידה.
לא צריך לפגוש את עצמנו. - אוהו כמה זה מפחיד להרגיש, במיוחד אחרי שלמדנו להדחיק כל החיים. ("רק לא להרגיש את הכאב הזה" - פוסט נפרד ושווה כאן). וגם אולי נגלה שאנחנו נוראים?
<השלימו כאן ושתפו אותי בעוד סיבה משלכם...>
מוזמנים להסתכל ברשימה הזאת.
ל 99% מאיתנו יש מקום בחיים, בו אנחנו בקורבנות.
וכן, אצל רבים זה מושרש לעומק ומנהל כל הזמן.
"פולניות" מכירים.
וזה לא רק עניין של מוצא.
וכן, אלו באמת הישגים משמעותיים שיש לדפוס הקורבנות / המסכנות הזה
(למרות שאם תבדקו בעומק בעצמכם, תגלו שאת רוב ההישגים הללו בפועל אתם לא באמת משיגים).
אז כן רבים נשארים שם.
פוגש גם בתהליך האימוני, את המקום הזה.
ורבים לא מגיעים אלי לאימון וטיפול,
כאשר בעומק זאת אחת הסיבות העיקריות.
לפעמים הסיפור החיצוני הוא "אני לא מאמין", "זה לא יצליח".
בפועל הפחד הוא שזה כן יצליח, וגם אצטרך לזנוח את "סיפור "המסכן והקורבן".
אז עם כאלה רווחים, למה לעשות שינוי?
שאלה מצוינת.
לא חייבים שום דבר!
אבל שווה גם להסתכל במחירים הנוראיים שאנשים שחזק בדפוס הזה משלמים:
חיים ללא תחושת משמעות
מושכים לעצמנו סביבה וחברים קורבניים. סביבה קורבנית ומדכאת (דומה מושך דומה)
חיים בתחושת תלונה ואשמה כלפי הסביבה וגם כלפי עצמם! (הרי זה גם בתוככם וכלפי עצמכם).
פוגעים בזוגיות (או זוגיות בה שני הצדדים קורבניים)
תחושת תקיעות וחוסר הצלחה כל החיים
המסר הזה עובר לילדים (אם יש) ולסביבה. חלקה גם מתרחקת בגלל זה. תחושת דחייה.
נמצאים כל הזמן בתחושת מחסור וחוסר הצלחה.
לאורך זמן, זה גם מייצר מניסיוני פגיעות גופניות ובריאות רופפת. גוף - נפש - נשמה. זו מערכת קשרים עניפה והכל מחובר ומקושר.
אז מה אתם בוחרים היום?
רוצים אחרת?
מוכנים להצליח?
אני נמצא כאן בשמחה ואהבה, מלווה אתכםן למקום אליו אתם רוצים להגיע.
תאמו איתי שיחה כאן (קישור).
והיום יש בבלוג מתנה - דפי עבודה על המחירים/והרווחים שההתנהגויות שלנו יוצרות. על הבחירות שלנו. לקוח מהתהליכים שעברתי במרכז ליאה ארד.
להורדת חוברת העבודה - >> לחצו כאן <<.