תחושת הזמן בטיול, מחזירה אותי לילדות. ימים ארוכים ומלאי הפתעות. כל הזמן שינויים, גירוייים, החושים עמוסים. סקרנות אינסופית והמון למידה. כל יום נראה כמו חודש, כל שבוע כמו מסע. והיום כמבוגר, למרות שכמעט הכל נהדר, הימים חולפים ביעף, והנה עוד שבוע עבר. לא הרגשתי בדברים, והנה התחלפו חודשים ושנים. אבל אלו היו רק 3 שבועות, שלנצח נידמו. כמה חוויות עברנו, כמה מקומות. דרמסלה – דרמקוט, בגסו ומקלוד גאנג. 3 ימים במיטה חולים. טרק של 4 ימים בגבהים. וגם לקשמיר הספקנו להגיע, בנסיעה ארוכה. לישון יומיים בסרינגר בבית סירה. להמשיך ב shared taxi להגיע לפולגהם וארו. להיות שם בעמק, מטיילים יחידים. כולם עסוקים בבחירות, קר ויש מתחים. רק שנינו הגענו. ככה זה שלא מכירים את הסיפורים :-) והצלחנו גם לקפוא מקור במיטה, וגם לעשות טיול אחד לנופים מופלאים. ולסיום המסע שלי, פינקתי את שנינו ב 4 ימים במלון 5 כוכבים. מה לא עושים, לכפר על כל הקשיים, ולדאוג שהילד יזכור אותך לטובה, בהמשך הטיול שיגור בחורבה ;-) מה זה 3 שבועות בארץ? בשגרה? הרף עין. הזמן חולף בדקה. ושם, בהודו, ימים עמוסים. נראה שהזמן עמד מלכת. כמה דברים הספקנו, וכמה עוד דברים מחכים. ואז אתמול נפרדנו. גם יש ילד בצבא, שסגר 3 שבועות בשטח, וגם לו מן הסתם הימים ארוכים. אני חוזר לשאר המשפחה, לעבודה, ללימודים, למתאמנים, סדנאות, לשגרה. והוא ממשיך לעוד כמה חודשים במזרח, לא נדע. אין כרטיס חזרה. והפרידה לא קלה. אבל זו דרכו של עולם, ושנינו ממשיכים לגלות מקומות נפלאים. אבל הכי חשוב, שבזכותו זכיתי באמצע החיים, בשגרה, לשלושה שבועות ממש ממש אחרים. ומכל הטיול הנפלא, המראות המשגעים. אני מברך על מזלי, שהיו לי שלושה שבועות צמודים עם הילד, וכל שאר הדברים הם ממש שוליים. כמה אנחנו רצים, עוברים, חולפים, בשגרה. ממהרים, להשד יודע מה. מוכן לבלות חודשים עם ילדיי, זמן האיכות החשוב בחיי. שרק יסכימו לנוכחותי "המעיקה"? לסבול אותנו "המבוגרים". תמיד יש עבודה, עסק, לימודים, התפתחות, כסף. אינסוף דברים אחרים. ובאמת שכולם חשובים. מודה ומאושר על כל הדברים שעושה ביומיום, בשמחה. אבל 3 שבועות כאלה, ועוד עם אחד מאלה שתרמתי כנראה להבאתם לעולם. כל השאר מתגמד, נשאר בצל. לזה אין תחליף, ומודה שיצא. ויש לו שלושה אחים...רק רומז.... מחכה לעוד הזמנה. בעז, ניו דלהי - הוד השרון