בסדנאות שלי, אני מרבה לצטט יהודי חכם,
בשם אלברט אינשטיין :-)
אנחנו גם דנים בקבוצה,
במה שאינשטיין קרא לו,
השאלה הכי חשובה שבן אנוש יכול לענות עליה.
"האם העולם הוא מקום ידידותי?" (כבר כתבתי על זה כאן).
וזה אכן עוד נדבך קריטי בתהליך אותו אני מעביר את משתתפי
קסמים ואושר כלכלי (קישור).
אבל לעניות דעתי, יש שאלה אחת שהיא אפילו חשובה יותר.
"האם אתם במגרש או על הטריבונה?"
פוגש מלא אנשים על הטריבונה.
מבקרים, יודעים, חסרי שאלות.
וגם כאלה ששואלים, חוששים, נמצאים בקושי, אבל לא יורדים למגרש.
החיים עוברים ממול.
נולדים, מתים.
באמצע טיפה מתגלגלים.
צופים.
לא מרטיבים את הרגליים,
לא משחקים.
וזה ברור שלשחק זה לא קל....
עדיף להיות על הטריבונה.
על המגרש לפעמים מפסידים, לפעמים נפצעים.
צריך להתאמץ, להזיע, לרוץ מרחקים.
ובעיקר התוצאה תלויה בנו.
לקחת אחריות.
הצלחות הפסדים. זה הכל חלק מהחיים.
אבל לא קל בכלל,
ככה זה שמשחקים.
לא סתם על כל שחקן (קולנוע/תאטרון/כדור-רגל,...),
יש 100 מבקרים ויועצים שיודעים יותר טוב.
ואני?
מכיר את הפחד ממשחק,
מלעלות בהרכב הראשון למגרש.
האם לעשות את הדברים עכשיו?
אולי נדחה, נראה,יש תמיד מלא תירוצים.
בטוח שגם אתם מכירים.
אבל לרגע לא שוכח דבר אחד.
את סופיות חיינו.
אבי נפטר כאשר הייתי בן 10.
משלם עדיין מחירים רבים,
אבל אחד "הרווחים" הינו הידיעה,
שהזמן הוא עכשיו!
אין למה לחכות.
חבל לדחות סתם את הדברים.
"הזמן הוא תמיד עכשיו".
אני על המגרש, משחק את משחק החיים.
לפעמים מנצח, לפעמים חווה מפלה.
אבל כל הזמן משתפר, מתפתח.
לא נותן לחיים לעבור ממול, ואני מפרשן לאומה.
וככה זה באימון, בתהליכים.
כמה אנשים אמרו לי בטח אני מגיע.ה.
אוטוטו.
אני עושה, בטח,
רואה, הרווח עצום,
רק...
אין לי כסף....
כל כספי בנדל"ן,
או רק אני חוזרת מחו"ל ואז.
או,
זאת היתה השיחה הכי מדהימה שהיתה לי בחיי,
בטוח שאגיע.....
פעם.
כמה קוראים את המיילים שלי כבר +5 שנים בשקיקה.
כמה נמצאים ברשימות הווטסאפ שלי,
ולומדים על חייהם לעומק,
בהתרגשות.
אבל,
את הצעד הפשוט, הקטן,
זה שישנה את חייהם לעולם,
הם לא עושים.
כי....
לא אדע.
יכול לנחש שזה בד"כ פחד משינוי,
או פחד מהצלחה או...
וכן,
רבים מאיתנו גם בוחרים להישאר קורבנות ומסכנים.
להאשים את העולם ואת עצמם,
ולא לעשות מעשים.
אולי היום, זאת הדקה שתשנה את חייכם.
אולי היום תזהו:
- זה לא עובד.
- זה לא נפתר.
- אני תקוע.ה עם זה שנים.
- אני צריכ.ה עזרה.
אולי היום זאת הדקה בה תתחייבו
לתהליך קצר,
לסכום כסף קטן.
לעצמכם.
למשהו שיראה לכם שאפשר גם אחרת.
שיעשה לכם סוויטץ עצום במודעות ובמחשבה.
לפריצה בחיים.
אין דבר יותר חשוב מההתפתחות שלנו,
בעיני.
וגם אם אתם מוותרים על עצמכם ומזניחים.
אני רוצה לגלות לכם,
שאתם פוגעים לא רק בעצמכם,
אלא גם בסביבתכם וגם בילדים!
ועוד משהו שאני רואה גם כמי שעובד עם הגיל השלישי.
כל מה שלא תפתרו היום,
רק יתעצם בזקנה.
אתם תפגשו את הקשיים ובעוצמה עוד יותר גדולה :-(
ואז עוד יותר קשה לבוא ולבחור בשינוי.
אז כן,
לא בטוח שיש לי מילים שישכנעו אתכם.
אז היום הזה.
רגע אחד של התבוננות פנימה.
באומץ.
מה עוצר אותי?
מה הפחד?
לראות שהסיבה שעוצרת אתכם מלהגיע אלי...
או לעשות משהו אחר שצריך, וקשה...
היא בעצם הסיבה הכי טובה להגיע/לעשות!!
(כן, יש גם את הפרדוקס הזה).
אז יש לי הצעה.
בואו עכשיו למגרש.
לאימון, התפתחות, הגשמה.
לשפר את ההרגשה.
זה קורה תוך 3 חודשים.
לחזור לעצמנו, לחיות בעוצמה.
לקחת אחריות ולהגיע למקומות חדשים.
צרו קשר, למה אתם מחכים?
אולי זה היום הראשון של שארית החיים שלך?
וכרגיל לפוסטים שלי כאן, מצורף שיר נפלא שבחרתי ומתקשר אלי לתוכן הפוסט.
אז היום שיר נפלא, של הרכב מופלא בעיני "דיוואן הלב".
רדו למגרש ושחקו.
שבילי החיים כבר יוליכו אתכם.
מדבר גם אל עצמי כמובן.
אולי להזיע פחות, לרוץ פחות.
לא חייבים ברצלונה.
אבל לשחק !!!
מאחל לכם ולי.
נוחו על גלי החיים.
אמן
