מתנצל על הלועזית בכותרת, אבל פשוט לא יודע איך להגיד את זה בעברית…
אבל כן, גם בתהליכי הליווי/אימון האישיים שלי וגם הכלכלים,
ובכל בסביבתי הקרובה, רואה כמה אנשים נפלאים ומוכשרים רצים, עובדים קשה, אבל התכלית ממש לא ברורה.
כלומר ברור שהם חושבים שיש לדברים תכלית,
היא נוצרה לפני שנים, וגם אולי היתה לה פעם הצדקה.
אבל כרגע הם על אוטומט, ולא עוצרים לרגע לשאול שום שאלה.
וכן, הם רצים, וחושבים שככה זה ואין ברירה.
חייבים להספיק הכל, ואין שום בחירה.
זו המציאות המדומיינת שלהם (קישור) והם לא רואים שום מוצא.
וכן, לריצה ב-"פול גז בניוטרל" יש עוד מלא סיבות.
אנא עצרו בקריאת הפוסט לנשימה ובדיקה עצמית.
היכן הדברים פוגשים אתכם?
מה אתם מזהים?
והכי חשוב... מתי אתם מתעצבנים....?
בסוף הרי מטרתי, לתת לכם מתנה לחיים.
אז אנחנו דואגים לילדים, לסביבה, לעסק,לעבודה, ולכל העולם ואשתו….
אלטרואיסטים שכמונו לכאורה, אבל בתכל'ס פעמים רבות מרגישים ומייצרים קורבנות ותחושת אשמה.
את עצמנו שכחנו בעשייה.
ויקיריי, הפתעה.
השכחה הזאת איננה רק בגלל שאתם כל-כך טובים ואוהבים...
הרבה פעמים זה כי אתם פשוט לא רוצים לפגוש את עצמכם מבפנים!
אנחנו חיים בעולם שאף אחד לא מוכן להיות רגע בשעמום, או להסתכל פנימה ולראות מה צריך לשנות.
רצים בין משימות, ולעתים גם מנצלים משככיי כאבים ויוצרי הזיות.
גם הנייד שלנו מספק בריחה מהירה.
וכן, מדבר עם הרבה גברים ונשים שנמצאים במצוקה.
עובדים ורצים כל היום, לא רואים מוצא.
מתקשרים אלי לעזרה, אבל שעה אחת לתאום פגישה (בחינם!),
עדיין לא נמצאה.
וכשאתם רצים במעגלים, אתם תקועים בחיים, ומייצרים את אותה מציאות כל הזמן.
(כבר אינשטיין אמר: "אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות")
מוכיחים לעצכם שאתם צודקים - שהרי אי אפשר ואין זמן....
לא עוצרים לרגע לנשום, ולא לנוח או להיות בהתבוננות.
טייס אוטומטי שבו אין כמעט מקום לשאלות.
לבדוק מחדש את המטרות.
ולמרבה הצער זה מתכון למשבר - בעסק וגם במשפחה.
כי הגורמים שתוקעים אותך בשתי המקומות, נמצאים בליבה.
לא מסתכלים, לא מנתחים, לא מתבוננים.
לא רואים איך אפשר לעשות את אותם הדברים או דברים חדשים,
וגם להיות יותר אפקטיביים, ולמצוא עוד דרכים למטרה.
יעילות אולי יותר, כלכלית, אישית ובהרגשה.
והזמן עובר,
כספים נזרקים,
יש גם מכאובים,
ולא, אנחנו לא נהיים יותר צעירים.
בלי חזון ותוכנית כיצד לשפר,
כיצד לשנות, ולדאוג שיהיה טוב יותר
משקיעים יותר כח, יותר ריצה, יותר גז,
מייצרים יותר עייפות וקשיים.
אבל בסוף מגיעים שוב לאותם מקומות מוכרים,
רק לא לבחור בתהליך התפתחות קצר ופשוט,
שנותן תוצאה עצומה.
וכן,
אפשר גם להרוויח ולחיות טוב וגם להיות ברגיעה.
אפשר לייצר איזון בחיים, וגם להיות בנוכחות אמיתית,
להיות **באמת** עם הילדים, ובעולם - זוגיות, חברים, עסקים.
להגשים ולעשות את הדברים שאנחנו אוהבים.
לא רק לרוץ ו"לספק צרכים".
אז אם אתם רוצים לפתוח את העיניים,
ולשמוע איך אפשר לעשות דברים אחרת.
יש לי מספר נתיבים שיובילו אתכם לשקט ושמחה.
מוזמנים לתאם איתי שיחה.
מקווה שכבר מהקריאה, התגנבו מספר תובנות,
או לפחות והכי חשוב - סימני שאלה.
שתירצו להפסיק לסבול, אמר מורה הזן לתלמידיו,