"חשבתי שאתה בהודו" אמרתי לו
"אני בהודו" הוא אמר
"וגם אתה עכשיו בהודו
אתה לא מרגיש מוזר?!
אנחנו כאן אורחים לרגע
הבט סביב,
(אהוד בנאי)
כן, מרגיש מוזר. מביט סביב.
אני כאן או בהודו?
חזרתי או שהייתי בחלום.
לפני שבוע ארוחות לשולחן כמו המהרג'ה
מפנקים אותי במסאג' ב 4 ידיים עם מלא שמנים,
והנה עכשיו אני בחצי חינם, במחלקת תבלינים.
ואמרו לי חבריי לטיול, מה יהיה שנחזור לקרקע המציאות?
אבל המציאות היא גם כאן וגם שם,
זה הכל אותו עולם.
ומה שאנחנו מייצרים בחוץ, אלו הבחירות שלנו מבפנים.
(יודע שהרוב לא מאמינים)
ומשתדל להיות מאושר בשתי המקומות,
אבל אללי …..המעברים.
ולא שהטיול היה כזה קל, הרבה ימים עם השכמות ליוגה (אופציה) לפני 5, ואח"כ יום של נסיעה.
אבל החוויות שצברנו, היו שוות כל דקה.
וגם, למען האמת, לא באמת יכולתי להתעייף או להוציא תלונה מפי.
כי שותפתי המקסימה לחדר, חצתה זה מכבר את גיל 70.
ובצחוקה המתגלגל, הסתערה קדימה ללא ליאות.
אז מי אני, ילד שכמוני, שאגלה עייפות.
ומכל הדברים שלמדתי בנסיעה, ובטח יצוצו עוד תובנות,
רציתי לשתף במשפט אחד שראיתי באשרם של שיבננדה ברישיקש:
My life is my message
(משפט שמיוחס בכלל למהטמה גנדי).
ובטוח כל אחד יכול להבין אותו בכמה אופנים.
אבל אני מסתובב עם שני הסברים;
מה שאני עושה בחיי, משמש השראה לאחרים. מהווה דוגמא (לטוב ולפחות טוב) לסביבותי וגם לדורות הבאיםי.
לא כל-כך משנים הדברים שאנחנו אומרים ומספרים. מה שאנחנו מעבירים הלאה לסביבה, לחברים, ובראש וראשונה לאנשים הקרובים (זוגיות/ילדים) אלו המעשים.
וכמובן, זה נכון למהטמה גנדי, לשיבננדה, ולמרבה המפתיע והצניעות, לי וגם לכם.
וכבר הבנתי בשנה האחרונה שרבות מהבחירות שלי נעשות בדיוק בגלל זאת ההבנה.
מה שלא אעשה בעצמי בחיי, ישאר כסתם מילים.
לא יכול להעביר לאחרים,
וגם דוגמא לא מי יודע מה טובה לילדים.
אז עכשיו התחילו אחרי החגים,
אולי זמן טוב לבדוק מה המסרים שלנו.
ישנים וחדשים.
שתהיה אחלה שנה ולחיים נהדרים,
הרי זה המסר שלנו,
למרות כל הקשיים.
טוב, כרגיל כל פוסט שלי מלווה ע"י שיר תואם. פה כבר לא היה הרבה מקומות ליצירתיות והמצאה. זה מה שבא. לפחות הבאתי קליפ מהילדות :-)