בחירות פוליטיות
אז יש בחירות השבוע. איזה כיף. חגיגת הדמוקרטיה.
אבל כמה מאיתנו בוחרים באמת ?
איזה אחוז מהמצביעים, בוחרים פעם אחר פעם, מהילדות ועד הבגרות, באותו מחנה? יותר מזה, באותה מפלגה?!
לא משנה מה היו ההישגים או הכישלונות, מה אומרים חבריה, מי עומד בראשה, או מי חברי הרשימה השנה.
להרבה אנשים, ההצבעה בבחירות הינה אוטומטית. כמובן שנצדיק את זה בים של מלל, שכנועים עצמיים, ציטוט האנשים הנכונים, ותקיפת האנשים שחושבים ועושים אחרת. כמובן שנרגיש שזה, נכון, אמיתי, האופציה ההגיונית היחידה, גם הפעם. אבל האם אנחנו בוחרים באמת ?
בחירות צרכניות
כמה פעמים אנחנו קונים את אותם מוצרים, מאותם חברות. לא משנה המחיר, לא משנה האלטרנטיבות.
קשה לעבור בנק, חברה סלולארית, או יצרן אחר...
מוזמנים לבדוק כמה אנשים עברו לחברות הסלולריות החדשות, לאחר מהפכת המחירים.
אז מה עם הקרטל של שלושת החברות הותיקות התעמר בנו שנים? אז עכשיו המחירים בסדר ויש תחרות, ואנחנו נשארים.
רעש ציבורי ומחיר הקוטג' והמילקי גבוה. אז עושים מבצע לשבועיים, וכבר חוזרים למחירים הקודמים. כן, "הציבור מטומטם והציבור ישלם".
לא חקרתי את הדבר, ולא יכול להוכיח את זה. אבל לעניות דעתי מדינת ישראל היא עם אחוז חריג של צרכנים שנמשכים לאותם מותגים. עם אחוז חריג של אזרחים שמצביעים תמיד אותו דבר.
אז יש לכך הרבה סיבות אפשריות, ואולי גם בשאר העולם זה ככה. אבל איזו דמוקרטיה יכולה להתקיים, כאשר 90% מהקולות לא זזים בין מחנות, שלא לדבר על אלה שלא מצביעים כלל, כי ממילא זה לא משנה וכולם אותו דבר.
אז מה לנו שנלין שאנחנו עובדים בשביל החברות הגדולות ששולטות במשק (כמובן שיש גם סיבות רבות אחרות לכך..)? למה ששליחי הציבור ירגישו שהם עובדים בשבילינו ולא אנחנו בשבילם?
ממילא אנחנו קהל שבוי, ללא בחירה אמיתית, ללא אמונה ומחויבות לשינוי….
בחירות אישיות
כאן אנחנו מגיעים לחיינו, לבחירות האישיות שלנו.
כמה אנחנו בוחרים ביום יום ? הרי רוב היום שלנו הוא אוסף של פעולות אוטומטיות בעל מחזוריות קבועה. כל יום או שבוע, עושים את אותם דברים.
אולי זה נשמע מרגיז או מכעיס בקריאה ראשונה, אבל אתם מוזמנים לרשום לעצמכם, מה אתם עושים מההשכמה ועד שעת הכניסה למיטה. לכל אחד מאיתנו יש את סדר יומו הזהה - כולנו קמים כל יום באותו אופן, מצחצחים שיניים באותו זמן, אומרים אותם דברים לילדינו. אותו אוסף מחשבות שעובר בראשנו, אותה פעילות ספורטיבית, או אותה העדרה של פעילות ספורטיבית. זה לא רק ברמת הפעילות הכוללת, אבל גם אם נפרק את הפעולות - מצחצחים באותה יד, שמים את המשחה באותה נקודת זמן, מתחילים את הריצה באותו אופן, אומרים לנו משהו, ואנחנו חושבים את אותו הדבר.
גם ההתנהלות הזאת הינה אוטומטית. גם אותה נצדיק בים של מלל, שכנועים עצמיים, ציטוט האנשים הנכונים, ופעמים רבות תקיפת האנשים שעושים אחרת (גם כי הם מערערים את ביטחוננו בדרך שלנו). כמובן שנרגיש שזה, נכון, אמיתי, האופציה ההגיונית היחידה, גם הפעם. נדחה את הרעיון שאנחנו מונעים מפחד, אבל האם אנחנו בוחרים באמת ?
ומה הבעיה בבחירה האוטומטית ? מה הבעיה של לפעול באותה דרך? לעשות אותם בחירות?
אז לטעמי יש כאן 3 בעיות מהותיות:
בחירה אוטומטית היא לעולם איננה בחירה מודעת ואמיתית.
כל שינוי שיכפה עלינו מהשגרה, מהאוטומט, יגרום לנו לקשיים גדולים.
דברים כל הזמן משתנים, אנחנו כל הזמן מתפתחים. לא יתכן שבחירותינו לא ישתנו. הרי את רוב האוטומטים (כולל המחשבתיים) פיתחנו בילדות.
ילדינו משתנים, בן זוגנו משתנה, העניין שלנו בעבודה משתנה, תחביבנו משתנים, חברינו משתנים, והמדהים מכל - גם אנחנו משתנים. האם הבחירות שעשינו לפני 10 ו 20 שנה עדיין מתאימות או שאנחנו "נאחזים" במקום המוכר והידוע? האם אנחנו שנים באותו מקום, בזוגיות (או בהעדרה)? בעבודה או בתחביב?
מתי בדקנו באמת ובתמים שזהו המקום הנכון והמתאים לנו עכשיו ?
וגם אם אנחנו במקום המתאים והנכון, האם אין צורך בתיקונים ושינויים?
בשביל בחירה אמיתית, צריך לפתח מודעות למי שאנחנו. לראות את דרך קבלת ההחלטות והתבניות שלנו. ולא פחות חשוב - להאמין שאפשר וחשוב לשנות.
באופן מפתיע, מרגע ההחלטה, השינוי כבר יכול להיעשות בהרבה יותר קלות ומהירות!
רובנו מפחדים, ולא נותנים אופציה למקום הזה.
קצת על "למה להתאמן, למה לשנות, ולמה לא, ניתן כמובן לקרוא אצלי כאן".
מקווה שכולנו נכניס יותר אמונה, יותר בחירות אמיתיות לחיינו.
ובראש וראשונה, מאחל שנבחר בעצמנו, שנאמין שיש תקווה, שאנחנו יכולים לשנות ולהשתנות.
לכו להצביע. תתחילו לבחור!
ושיר הסיום - לא ממש קשור לאימון, נהפוך הוא. שיר די קשה ומר.
אבל מה לעשות. מת על שלום גד. ואם בחירות אז רק בחירות 2017.