רקע
"החוק השני של ניוטון הוא החוק הכי חזק בטבע. כל גוף, כולל אנחנו בני האדם שואף לנוע במהירות קבועה ובקו ישר". את המשפט הזה אמר לי מישהו לפני שנים.
עזבו אותנו מחיכוך, מתאוצה, האטה ושאר שינויי מהירות, קל וחומר שינויי כיוון וסימני שאלה. תשאירו אותנו עם המשוואה הפשוטה.
כל שינוי במצבנו מוביל את רובנו לחששות, חרדה ופחד מההמשך.
אצל חלקנו הפחד משינוי עמוק כל-כך , שאנו דוחים ומדחיקים מעלינו את כל סימני השאלה ואופציות החיפוש. מנערים אותם, כאילו לא היו הדברים מעולם.
~~~~~~~
חלקנו יעבירו את החיים במסלול ישר, סלול ונוח (?), אבל רובנו יפגשו לאורך השנים עם מהמורות, מפגעים, אובדן ושאר ארועים שמחייבים אותנו לפעולה, שינוי או לפחות לשאילת שאלות.
הפוסט הזה יעסוק בעיקר בפיטורין/אבטלה וחיפוש עבודה חדשה עם סימני שאלה העולים.
לשתף בתובנות של טיפוס חרדתי וחושש משינויים (חבר שלי ;-)), שפתאום מבין שדווקא איתגר את עצמו כל השנים, והתאמן על הדברים שהוא הכי מפחד מהם - שינויים, מעברים, וסימני שאלה.
~~~~~~~
אז כן, ב 25 שנה בהי-טק עברתי עבודות רבות (רובן מבחירה) וביליתי מרצון חופשי (ולעיתים פחות) 3 תקופות ארוכות בבית ובדיוק נמצא בפתחה של תקופת "בית" חדשה.
אז הפוסט הזה מיועד לכל התועים, החרדים, המובטלים ומחפשי הדרך. כלומר במיוחד לעצמי...
מתבסס על התובנות שיש לי היום - עדיין איש הי-טק, אבל גם מתאמן ומאמן להתפתחות אישית, המסתכל לפתע אחורה על 25 שנות עבודה ובין עבודות.
מקווה שיעזור לאנשים במצב דומה. מוזמנים לפנות אלי בשאלות, תגובות, או בקשה לאימון ועזרה בהתפתחות ובהתמודדות.
תקופת אבטלה ואין עבודה
כן. להיות בלי עבודה זה מפחיד (למרות שלרובנו יש כל הזמן מלא עבודה….).
רובנו תלויים בעבודה לצורך פרנסה וקיום רמת חיינו. אובדן מקום עבודה ואבטלה מכניס את רובנו לתקופה של חרדה כלכלית, גם אם בטווח הקצר יש לנו פתרונות כלכליים זמינים.
יתרה מזאת, לאנשים רבים, העבודה, התואר, התפקיד, מגדיר את מי שהם. העבודה היא רוב חייהם, ואז אובדן העבודה אינו רק פגיעה כלכלית אלא גם אובדן של נקודת אחיזה, מעגל יחוס וצורך חברתי ואישיותי.
תקופה של חיפוש עבודה מלווה בשליחת קורות חיים, ראיונות ובד"כ גם הרבה דחיות. ההתנדנדות בין תקווה ליאוש, קבלה ודחיה, אינה עושה טוב לרובנו. זוהי בד"כ תקופה של מתח ופגיעה בביטחון העצמי, לא משנה כמה מוצלחים אנחנו בכלל ובתפקידנו בפרט.
המתחים והפחדים משפיעים בכל מעגלי חיינו, ולמרבה צערינו פוגעים פעמים רבות גם במעגל המשפחתי הקרוב - יחסינו עם בני/בנות זוגנו וילדינו.
המלצות לתקופת ה"בין עבודות"
להלן הדברים שסבלתי ולמדתי במהלך שנותי בעבודה ובין העבודות. מקווה שיעבדו ויעזרו גם לאחרים.
להרגיש את הפחד
כן, זו כנראה ההמלצה הכי מוזרה שלי, אבל מתבססת על ניסיוני באימון ובמדיטציה בשנים האחרונות.
פעמים רבות אנו מדחיקים ומתעלמים מהרגשות שלנו. לא מקבלים אותם, מתעלמים מהם. ההתעלמות הזאת גורמת לנו ליותר סבל ולאורך הרבה יותר זמן.
אם נרגיש את הפחד, הפניקה, החששות כאשר הם עולים, במלואם, יעברו כמה דקות של כאב, חשש ופניקה וזהו!
נתגבר ונמשיך הלאה במהלך חיינו עד הפעם הבאה, שתהיה קצרה גם היא.
זה בסדר לפחד, להרגיש ולהיות מודאגים. זה טבעי ואנושי, כמה שלא נהיה בטוחים בעצמנו או מאושרים באופן כללי (ובוודאי אם ביטחון ואושר אינם המצב הבסיסי שלנו…).
אם קשה לנו לעיתים בתקופת האבטלה וחיפוש העבודה, זה טבעי ורגיל. מכתבי תגובה ודחיה, הם בד"כ לא כיף ושמחה. גם שאלות קיומיות ומחשבות על שינוי הן מפחידות (החוק השני, כבר אמרנו…) אבל אם נדחיק את הדברים, ונתנהג כאילו הם לא נוגעים לנו, אנחנו "גיבורים", הדברים דווקא יכולים להתנקם בנו בעשרות דרכים - מתח עם הסביבה, שלא לדבר על מחלות וחולשה. אצלי זה בד"כ מתחיל בכאבי גב וחוסר שעות שינה. אז בקיצור להרגיש את מה שיש
לפתח תחביבים ומעגלים חברתיים נוספים
כשנקודת הייחוס החברתית, הכלכלית והמעמדית שלנו היא מקומנו בעבודה, כאשר רוב זמננו ותחומי הענין שלנו הן סביבה, הרי אובדן העבודה הינו משמעותי קשה וכואב הרבה יותר. אנשים שחייהם נסובים סביב העבודה, יתקשו יותר במעברים בין עבודות ובביצוע שינויים (גם אם מתבקשים) בחייהם המקצועיים. אובדן העבודה יהיה קשה להם יותר, וישאיר אותם עם הרבה פחות מעגלי תמיכה חברתיים.
אלו בד"כ האנשים שגם יתקשו לצאת לפנסיה וירצו להמשיך בעבודה עד גיל מבוגר, אחרת חייהם אינם חיים…
אז לכל אלה שעובדים או מובטלים, ההמלצה החמה שלי היא להשקיע ולהתפתח בעבודה, אבל לא לזנוח את כל מה שמעבר לה. לחפש תחומי עניין נוספים, בכל כיוון שמתאים להם - ספורט, למידה, תרבות, יצירה, תהליכי התפתחות או מה שבא.
מעבר למציאת המקום האישי, מעבר ליכולת להשמיע את קולך בעוד אופן וצורה, כל מסגרת כזאת מפגישה אותנו עם עוד הרבה אנשים מעניינים שיש לנו עימם שפה משותפת ותחומי עניין.
אנשים שיוכלו לעמוד לצידנו ולעזור ברגעים הקשים, או סתם להיות מפלט או בריחה לשעה, כשנגדשת אצלנו הסאה. אז זה הזמן להתנסות בדברים ואנשים חדשים
להעזר באחרים
אנחנו מוקפים באנשים שישמחו לעזור לנו, אם רק נפנה אליהם.
טוב לחלוק עם בן/בת הזוג או אם חבר קרוב, וזה גם בד"כ הכי נוח ומקרב.
אבל לפעמים צריך למצוא מקורות תמיכה אחרים/נוספים.
פשוט לנסות אנשים ללא חשש. ימצא האיש הפנוי נפשית ומבחינת זמנים לעזור ולתמוך.
זה גם הזמן להמלצה ההפוכה. כדאי להתרחק או לשים גבולות לאנשים ש"מבאסים" אתכם.
מה יהיה ? מתי תמצא עבודה ? מה פתאום לנסות משהו חדש עכשיו ? אלו רק משפטים לדוגמא.
הרבה פעמים השאלות באות ממקום אמיתי של שיתוף ודאגה, אך בד"כ הן גם מכסות על הפחד של הצד השני - משינוי, אבטלה או אובדן עוגן כלכלי.
בכל מקרה, מאחר וזה לא עוזר, פשוט שווה לנתק מגע או להדוף ולוותר. בקיצור יש עם מי לדבר (ועם מי לא…)
להנות ממה שיש , להנות מהזמן בבית
היום אני נמצא ב"חופשה" הארוכה הרביעית מעבודה. החופשה הראשונה היתה לפני 15 שנה והקדימה את לידת בני השלישי. ביליתי קצת זמן עם עצמי ולאחר הלידה עם רעייתי. הפעם השנייה נוצלה לטיול של 3 חודשים בארה"ב עם קרוואן ו 3 ילדים קטנים. לפני 5 שנים ביליתי עם בני הגדול שהיה אז בן 14, ועשינו טרק ארוך בנפאל.
אני חייב לומר שבכל התקופות הללו, גם אם תוכננו על-ידי וגם אם נבעו מפיטורים, הייתי לחוץ, חושש וחרדתי כהרגלי.
אבל הבנתי אז, ואני מבין ביתר שאת היום, שתכננתי לעצמי , ובצדק, חוויות וזמן איכות נפלא, שכנראה לא היו מתאפשרים לי אחרת. כל התקופות הללו נוצלו על ידי לצמיחה וגדילה. לברור כמה סימני שאלה ולהתמודדות עם הכאב והפחד הנובעים משינוי וחוסר וודאות.
היום אני בבית, ילדיי כבר יותר גדולים, ואין כרגע שום נסיעה מתוכננת לחו"ל. אבל עדיין אני מנצל את הזמן לדברים רבים שלא הספקתי ביום יום, ועדיין שואב הרבה הנאה מלהיות בבית, לקבל את ילדי ששבים מבית הספר או הצבא, להיות מודע לסדר היום שלהם וקצת לבשל.
בהסתכלות אחורה, אלה היו תקופות מוצלחות, שתרומתם למי שאני ואולי גם לילדיי גדולה.
מצאו גם אתם, את ההנאה הפשוטה בחייכם ונצלו את הזמן. הדבר היחידי שהייתי רוצה לקחת לאותן תקופות ולעכשיו, זה את הלדאוג פחות.
אז זה הזמן להנות מהמשפחה, החברים ולעשות (קצת) ממה שרציתם ולא הספקתם...
לדאוג פחות, לפחד פחות
כן, אני יודע שאני לא נשמע הכי עקבי. הרי אמרתי להרגיש את הפחד. אבל זה לא סותר….
"לדאוג פחות, לפחד פחות, הרי אתה יודע שבסוף הכל מסתדר" - את העיצה הזאת קיבלתי מאיש יקר, לפני שנים רבות באחת מתקופות האבטלה והדאגה שלי. האמת שבזמנו היא לא עזרה לי בכלל.
היום בהתבוננות אחורה, אני כבר יכול לראות איזו תבנית ולהסכים.
כמתאמן ומאמן בתהליכי התפתחות אישיים, אני גם יכול לראות היום את המסלול שמוביל לפחות פחד ודאגה.
אני רואה את החשיבות של להתחבר לעצמך, להגדיל את המודעות העצמית ובעקבותיה את הערכה והביטחון העצמי.
ככל שאנו יותר מחוברים לעצמנו, יותר מבינים את עצמנו, יותר מזהים את יעודינו, את יכולותינו, כך אנו בטוחים יותר בעצמנו, ונעים במסלול החיים בצורה יותר בטוחה וזורמת. צולחים את המשברים בקלות רבה יותר.
אם אתם פנוי נפשית לתהליכי התפתחות ומודעות, ומקבלים את הצורך בכך, זו יכולה להיות תקופה מתאימה.
שנים אמרה לי רעייתי, הכל לטובה….. כנראה שהנשים צודקות… המעברים הללו לא פשוטים, אבל בסוף הם תורמים לנו לא פחות, וכנראה יותר מזמן השגרה בעבודה, או שבאים במקום שהחלפת עבודה וכיוון נדרשת...
אז כנראה שזה הזמן להכירו את עצמכם יותר, בטחו יותר. דאגו פחות. פחדו פחות.
לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם
המשפט הזה של קהלת והפרשנויות לו, מאד מעניינות גם בהקשר של תהליכי התפתחות ותקופות "אבטלה",
אבל ההמלצה הזאת שלי למובטלים היא ברמת הבנאליה, אך אני מוצא אותה חשובה.
תכנננו את הזמן שלכם נכון.
אני מחשיב את עצמי כאדם די יעיל, עם הספקים די גבוהים, אבל כשאתה מפסיק לעבוד, קורים במקביל שני דברים מרכזיים:
סדר היום שלך, שהעוגן שלו תמיד היתה העבודה, נחרב..
אתה לא עובד ולכן פנוי לכאורה לעזרה אינסופית לבן/בת הזוג, איסוף הילדים, אסיפות ההורים ושאר פעילויות שאולי נשתכחו במהלך השנים.
אז ברור, שחלק מהדברים הללו זה הזמן לעשות ובשמחה. אבל ללא הגדרת סדרי עדיפויות ברורים, תכנון הזמן והעמדת גבולות מול חברים ומשפחה, חיש מהר תמצאו שהשבועות עוברים, לעיתים בנעימים, לעיתים בתחושת החמצה, אבל בלי התקדמות והישגים ביעדים שהצבתם לכם.
כמו כל דבר בחיים שווה לתכנן את תקופת האבטלה, להגדיר יעדים לאורכה, ולבצע חלוקת זמנים מתאימה.
זמן לילדים, זמן לזוגיות, זמן ללבד, זמן לחיפושי העבודה, זמן לקריאה. כל מטרה היא ראויה, אבל ללא תכנון ריאלי של הזמן, והתעקשות חזקה, יהיה קשה לעמוד באותן מטרות, כי אתם הרי פנוים….
כאן יש תת המלצה נוספת - הקדש את הזמן שצריך לחיפושי העבודה והדרך, אך ללא למעלה מכך. אל תנהלו את כל חייכם, סביב הציר של חיפוש העבודה וכל מה שכרוך בו. השאירו זמן גם לדברים אחרים, להתרעננות, כולל הדברים עליהם המלצתי כאן.
בכל מקרה, תהיו גמישים וסלחניים עם עצמכם. זה נכון תמיד, ובטח בתכנון הזמן בתקופה "לא מתוכננת".
אין לצפות לעמידה מושלמת ביעדים, או כפי שאמר מפקדי הראשון בצבא, "אתה תעשה ישר, עקום זה כבר יצא ממילא…".
אז כדי להצליח לעשות את מה שאתם רוצים, בערך... תכננו זמן וסדר עדיפויות מדוקדק
דעו מה אתם רוצים ומחפשים
למעשה זהו תת סעיף, מתוך הההמלצה של "דע את עצמך". אבל מאחורי ההכרה והבדיקה הזאת מתחבאת המון עבודה והרבה סימני שאלה. זהו בעיני, אחד האתגרים הגדולים לבירור, במיוחד בתקופת אבטלה.
זהו זמן טוב לבדוק:
מה אנחנו מחפשים עכשיו ?
מהי התחנה המקצועית הבאה ?
מה חשוב לנו (ומה לא) במקום העבודה ?
אילו דברים בחיינו/בעבודתינו גורמים לנו לשמחה ותחושת הגשמה?
באיזה כיוונים ומקומות ניתן לממש ולו מקצת מרצונותינו ושאיפותינו האמיתיות?
יש אנשים שנמצאים כבר ב"יעודם" (ומודעים לכך, או שלא). אחרים עדיין מתחבטים בשאלות, או מתעלמים ודוחים את ההתחבטויות. לעיתים במהלך החיים עדיפויות ויעדים משתנים. זה טבעי, הרי גם אנחנו בשינוי כל הזמן.ישנם תהליכים וגם שאלות שעוזרות בחקירה העצמית ושאלת "היעוד" (אני כרגע מייצר תהליך שכזה).
תקופת אבטלה, היא תקופה טובה (וקשה) לבדוק את המקומות הללו, להתחבר להם, ולבצע חיפוש עבודה חדש וממוקד מתוך הכרה במקומות החוזקה, היכולת, והאהבה שלנו.
גם אם התפקיד הבא אותו נחפש בפועל, לא יענה להגדרה המושלמת של משרת חלומותינו (אם ישנה בכלל כזאת), הרי עצם החיפוש ממקום של הבנה, הכרה והגדרה יותר מדויקת, יקל ויעזור לנו בתהליך החיפוש. אז זה הזמן לבחון ולגבש את רצונותינו ושאיפותנו המקצועיות
סיכום
שום דבר על תהליך חיפוש העבודה עצמו !?
לא. יש מלא מדריכים, הצעות ורעיונות.
אני משוכנע שישום ולו מקצת מההמלצות הללו, כל אחד לפי יכולתו כרגע, יאפשר תקופת ""אבטלה" טובה יותר, נוחה יותר, פוריה יותר עם הישגים משמעותיים. התייחסו לתקופה הזאת, כאל אוסף מדהים של הזדמנויות !
בקיצור :
הרגישו את מה שיש
ההתנסו בדברים חדשים ועם אנשים חדשים
דברו, תחלקו, וזכו לתמיכה
תהנו מהמשפחה, מהחברים ועשו קצת מכל מה שרציתם ולא הספקתם לעשות
בטחו יותר. דאגו פחות.
תכננו זמן וסדר עדיפויות מדוקדק
בחנו וגבשו את רצונותיכם ושאיפותנכם המקצועיות
לפידבקים, שאלות, הצעות, טיפים שלכם, בקשת עזרה ותמיכה, תהליכי אימון, או סתם קפה וסימפטיה.
מוזמנים לפנות אלי ואשמח לעזור ולהעזר.
כל הפרטים שלי מצויים כאן באתר ( האתר הינו חלק מהישגי תקופת "האבטלה" ).
אני עובד על "מדריך עזר למציאת העוד" שיפורסם בעוד כחודש. לנרשמים באתר כאן, הוא ישלח.
בהצלחה לכולנו !!!