השבוע בקליניקה פגשתי "אדישות" וגם את הצורך הגדול שלנו במגע פיזי. אדישות היא אחת הדרכים שלנו, כילדים, להתמודד עם הקשיים, עם הדברים ש"גדולים עלינו" עם טראומות ופגיעות שסבלנו בילדות, ואז אצל חלקנו "נפל מסך". אנחנו אדישים. מנסים לא לתת לדברים לגעת בנו. אנחנו זורמים, לא לוקחים ללב, לא מתחברים, אדישים.
וכמובן, וכרגיל, גם מנגנון ההגנה הזה, לא באמת עובד. וגם בד"כ מכסה על נפש רגישה, שכל כך מבקשת מגע ואהבה. ולא מצליחה... 🦋😓💗🐣
מה שמביא אותי לנושא השני. על אלו מאיתנו שגדלו ללא מגע פיזי, חיבוקים, אהבה פשוטה.
וכן, זה לא סתם שיש לחבק תינוקות גם בבתי חולים, לטובת בריאותם וגידולם.
פוגש אנשים שלא זכו במגע הפיזי ובקרבה בילדותם. חיבוקים וחום. וזה ממש קשה....וכן, גם את זה ניתן לשנות ולרפא. בתוך עצמנו ולמענינו, וגם למען ילדינו.
ומוזמנים גם לפוסט שלי על חיבוקים ואינטימיות. למי שרוצה להעמיק.
אז אהובות ואהובים, חיבוק גדול, מקווה שמרגישים את תדר האהבה.
רוצים לגלות את כוחה המרפא של העבודה,
ועוד הרבה מאד כלים ותהליכים.
דברו איתי היום - כאן.
