מאות פוסטים בתחום האימון, הקואצינג, ההתפתחות האישית והפסיכולוגיה האנושית כתבתי באתר זה וגם בעניני כלכלה התנהגותית, רוחנית, הוליסטית באתרי השני.
אבל אני משתף את מתאמניי הרבה פעמים בשני סיפורים, שבעיניי הם גם עמוקים, מעוררי מחשבה, וגם יכולים לייצר לנו הסתכלות חדשה בחיים. כן, עד כדי כך!
והרי זו אחת המטרות של כל מה שאני עושה.....
הראשון הוא אוטוביוגרפיה בחמש מערכות (קישור), והשני הוא סיפור זה.
משוכנע ששניהם מדויקים, אמיתיים וממחישים את הקיום האנושי, את תהליך ההתפתחות שאנחנו עוברים, וגם וגם, ובמיוחד סיפור זה, את הפער בין מה שאנחנו מספרים לעצמנו ולאחרים, לבין מה שבאמת לחיים אנחנו מזמנים.
השאלה הכי גדולה בעיני לכולנו, היא מה באמת אנחנו רוצים?
פקסים לאלוהים בע"מ
מאת ג'ון פאין
מאנגלית: סמדר ברגמן
ידידנו היקר בוב התחשמל בזמן שייבש את שיערו בחדר האמבטיה ערב אחד, ומצא את עצמו לפתע בצד האחר. הוא מבולבל; הזיכרון האחרון שלו הוא דמותו המשתקפת במראה להרף עין, שיערו מקורזל, לפני שנפל בקול חבטה לקרקע.
המדריכה הנפלאה שלו, גלוריה, באה לעזרתו וסייעה לו להתאקלם למצבו החדש. "אז איך היית לדעתך?" שאלה גלוריה. "ובכן, טוב מאוד אני חושב. זו עבודה קשה להיות שם. עבודה, בעיות, עמל, מאמץ לברוא מצבים חדשים, להתגבר על אתגרים, זה די מתיש!" השיב בוב בתסכול.
"אה?" אמרה גלוריה, "נדמה לי שקיבלת את כל מה שביקשת".
"כל מה שביקשתי? השתגעת לגמרי? בקושי קיבלתי משהו שרציתי. כפי שאמרתי, זה הרבה עבודה ובעיות, חלומות מנופצים, תסכולים, פשוט עבודה קשה וזהו".
גלוריה הניחה את ידה באהבה על ברכו של בוב ובמבט חביב הביטה אל תוך עיניו ואמרה: "לא בוב, באמת, קיבלת את כל מה שביקשת. אתה מבין, היקום הוא כמו תאגיד של אלוהים ויש לנו מחלקות לכל דבר. מחלקת הזמנות, מחלקת שיגור, מחלקת שיווק, מחלקת הנהלה, וכולנו עובדים עבורך. תן לי להראות לך".
גלוריה אחזה בידו של בוב והוליכה אותו אל תוך בניין גדול מאוד. מאות אנשים התרוצצו סביב, נושאים ספרים, תיקים, מסמכים, אנשים קראו במסדרונות ובמשרדים כמו בבורסה לניירות ערך, המולה בכל מקום. "זו מחלקת ההזמנות בוב, הבט סביב", הציעה גלוריה.
ובוב הביט סביב, הוא יכול היה לראות מכשירי פקס פולטים הזמנות על ימין ועל שמאל, ערמות של מסמכים בגובה מטר על שולחנות עבודה רבים, מסמכים מועברים מאדם אחד לשני. הוא נדהם לראות את היקף הפעילות.
אז גלוריה הובילה אותו לחדר אחר ובחדר הזה ישבה רק אישה אחת, ועל שולחן העבודה שלה מכשיר פקס. בעודו עומד שם, קיבלה העובדת פקס, קראה אותו בקפידה ובחיוך על פניה, לקחה חותמת גומי עליה היה רשום "מאושר" והחתימה את הנייר בהנאה רבה. גלוריה הובילה את בוב החוצה אל המסדרון והביטה בו. "שמת לב להבדל שבין שתי המחלקות, בוב?"
"כן", השיב בוב. "ברור שהמשרד הקטן הזה מיועד לנשמה בכירה כלשהי והמשרד האחר מיועד להרבה מאוד נשמות חשובות פחות".
"לא, בוב יקירי". השיבה גלוריה, "המשרד הקטן הוא מחלקת ההזמנות עבור אישה אחת על כדור הארץ שיודעת בברור מה היא רוצה, כמעט לעולם אינה מפקפקת, אינה מרגישה שהיא חייבת להתחרות באחרים, וברורה מאוד בקשר להזמנות שלה. המשרד האחר, מצד שני, הוא מחלקת ההזמנות שלך".
"כן, שלי ושל עוד מחצית מאוכלוסיית כדור הארץ", הקניט בוב.
"לא, בוב", השיבה גלוריה בעדינות. "זו מחלקת ההזמנות שלך. כל האנשים ומכשירי הפקס הללו עובדים עבורך".
"באמת?" שאל בוב.
"כן, בוב, כל אחד מהם עובד עבורך בכל רגע של היום". אמרה גלוריה. "הרשה לי להסביר". גלוריה המשיכה והסבירה לבוב שכל בקשה שהוא שולח באמצעות מחשבה, מתקבלת כפקס על-ידי "אלוהים בע"מ" ומאושרת. היא הסבירה שבוב היה שולח פקסים כגון זה: "אני רוצה קריירה מאתגרת חדשה, ששכר הוגן בצדה, שבה אהיה עצמאי", והבקשה אושרה מיד על-ידי "אלוהים בע"מ".
בוב היה יוצא אז לראיון עבודה ובדרכו אליו היה שולח פקס נוסף: "אני לא בטוח שאני מספיק טוב בשביל העבודה הזאת, דומה שהם ידרשו ממני הרבה".
גלוריה המשיכה והסבירה שגם הפקס הזה, כמו הקודם, היה זוכה לאישור מיידי, ואי לכך בוב לא היה זוכה במשרה, וחוזר הביתה בכעס.
גלוריה נטלה את ידו של בוב ולקחה אותו לארכיון שם ראה כל פקס שאי פעם שלח ל"אלוהים בע"מ". הוא היה המום, כל-כך הרבה הזמנות סותרות בנושאי בריאות, כסף, קריירה, מערכות יחסים… וכדומה!
לכל נושא היו שתי ערמות ~ "הזמנות", ו"הזמנות מבוטלות". בוב נדהם לראות שבמקרים רבים שתי הערמות היו זהות בגודלן, ושבמקרים רבים ערמת "ההזמנות המבוטלות" הייתה גדולה יותר מערמת ה"הזמנות".
"אבל לאמיתו של דבר, בוב", אמרה לו גלוריה, "יש רק הזמנות. באחריות 'אלוהים בע"מ' למלא אחר כל רצון וגחמה שלך, אנחנו חייבים לציית לכל פקודותיך. לכן, כאשר אתה שולח פקס שאומר: 'אני לא בטוח שאני יכול לעשות את זה', אנחנו חייבים לכבד את רצונך ולמלא הזמנה זו באמצעות נסיבות חייך".
בוב הביט בגלוריה בעיניים נדהמות ואמר: "אז באמת קיבלתי את כל מה שרציתי?"
"כן בוב", השיבה גלוריה, "כל פקס ששלחת לנו כוּבד במלואו וחבל שרק לעתים רחוקות קראת את הפקסים שאנו שלחנו לך".
"אתם שלחתם לי פקסים? מתי? באיזו תכיפות?" שאל בוב בתדהמה.
"כן בוב", השיבה גלוריה בחיוך על פניה, "כמעט בכל יום, אבל רוב הזמן קיבלנו צליל תפוס, ולכן פשוט לא הצלחנו לשלוח. לפעמים מתוך יצירתיות גרידא, היינו שולחים פקס לידיד קרוב שלך שהיה מקריא לך אותו, אבל אתה לא ממש האזנת או שמת לב. במשך השנים, הפכנו יצירתיים מאוד, שלחנו פקסים באמצעות חברים, אנשים בעלי יכולות על-חושיות, אפילו פקסים נסתרים באמצעות הטלוויזיה, הרדיו, וספרים רבים מאוד, אבל אתה פספסת את רובם. מדי פעם, כשהקו לא היה תפוס, היית מקבל את אחד הפקסים, קורא אותו בעניין רב, שוכח ממנו ואז שולח לנו פקס אחר ומבקש את אותו מידע עצמו. אז היינו שולחים אותו שוב, ואתה היית קורא אותו שוב, מתעלם ממנו, שוכח אותו, מבטל אותו, וכן הלאה, ואז שולח לנו פקס נוסף ומבקש שוב את אותו המידע, וכן הלאה וכן הלאה".
"לא התעייפתם ממני?" שאל בוב.
"לא, בוב, מעולם לא", השיבה גלוריה. "זו העבודה שלנו, רק שמנו לב כמה אתה מעייף את עצמך. לכן, בוב היקר, אני רוצה שתנסה שוב. חזור לכדור הארץ, שדרג את מכשיר הפקס שלך, שים לב למה שאתה מקבל, ונסה לשלוח לנו פקסים מעטים יותר, ברורים יותר בעתיד. אנו כאן רק כדי לעזור לך".
וידאו לפוסט. הפעם לא שיר.
ברכתי לקהילתי בשנת תשפ"א.
מאמין שהדברים יתחברו.
כרגיל משאיר לפרשנות והבנת קוראיי וצופיי :-)