
סיפורים מחדר הטיפולים.
גבר כבן 50.
נישואיים שניים וטריים.
גם ילדים קטנים.
עובד קשה בשתי משרות בכדי להביא פרנסה.
מדברים ופוגשים בקשיים,
ומגלה שהוא "מרצה".
כל הזמן מנסה לרצות את רעייתו,
וגם את הילדים הבוגרים מהנישואים הקודמים.
ובוכה בשיחתנו ואומר,
כמה שאני משתדל, זה לא עוזר.
"הם עדיין לא מרוצים"
וכן, לרצות יושב על כל מיני דברים.
זה יכול להיות ערך עצמי נמוך,
זה יכול להיות פחד מעימותים.
זה יכול להיות גם "העברה בין דורית".
אחד ההורים שלי, את השני כל הזמן "ריצה",
וכרגע אצלי זה משתלב בתפיסת ה"אהבה".
(הדרך בה הורינו התנהגו כלפינו, או אחד מול השני,
נתפסת בעיננו כבר בילדות, כדרך להביע אהבה,
אפילו אם היא כללה מכות חס וחלילה, או השפלה)
ואז דיברנו על הזוגיות השניה.
והוא אמר שחוץ מריצוי, היחסים ממש לא טובים.
רק שלוש שנים ביחד, שני ילדים,
והם בקושי מדברים.
רוב השיחות סביב חלוקת משימות.
מי עושה מה.
והוא כאמר מרצה ונקרע,
2 עבודות, כולל בלילה,
ואז לחזור ביום לחיק המשפחה.
ולהספיק לעשות עוד הרבה דברים.
ואיך זה היה קודם שאלתי,
בנישואים הקודמים?
וואלה..הוא אמר בפליאה...
גם בזוגיות הראשונה הייתי באותה הנקודה.
וכך גם אחרי שנים, שנמשכו הפיצוצים.
הרמתי ידיים ועזבתי אותה.
טריקת דלת והמון אכזבה.
אללי, כך אמרתי,
אני רואה שרק התחלת זוגיות שניה,
הילדים קטנים,
ואתה כבר כמעט ובאותה הנקודה.
כן הוא אמר,
ובליבו חשש ואימה.
אבל עזוב הכל אמרתי.
בוא נדבר על הדברים שבבסיס,
מדוע אתה תמיד באותם מעגלים!
מה ראית בבית?
מה היו היחסים בין ההורים?
אמא'לה כך הוא אמר.
אני רואה,
איזה פחד,
מה זאת השאלה?
אמא שלי היתה כל היום מרצה.
אבא היה "אפנדי", עשתה כל מה שביקש.
פתאום מבין שכל השנים הייתי כל-כך קרוב לאימי,
ואצלנו בזוגיות יש החלפה.
אני בתפקיד "האמא" ואשתי בדיוק כמו אבי במשפחה.
אשתי כל הזמן דורשת, מצווה, ומצפה.
ואני, כמו אימי, עובד מסביב לשעון,
להיות בסדר,
להרגיש טוב עם עצמי,
לא להכעיס, לא לטלטל את הספינה.
מחליף את התפקידים שהיו בביתי בילדות.
ואיך היתה הזוגיות של ההורים, שאלתי.
אהבה, שמחה, אינטימיות וחיבוקים?
מה פתאום?
הוא אמר.
ממש דוגמא גרועה.
זה לא עבד,
זה היה מכעיס, ולא שוויוני.
גם לאבא לא חסרו קשיים.
עכשיו שאנחנו מדברים,
אני יכול לראות ולהרגיש,
יותר להבין.
אבל כל החיים היו לי כעסים.
זה לא מה שרציתי לעצמי בחיים.
ו....
שאלתי בנשימה ארוכה.
כן, הוא אמר ושחרר אנחה.
ממש אותו דבר.
ואני כבר אחרי 50,
ומנסה בפעם שניה.
אז מה עושים בועז?
איך יוצאים מהפלונטר הזה,
את זאתי בחרתי.
לעזוב שוב?
איך משתנים?
זו גזרת גורל?
זה ירדוף אותי לקבר,
הצל של ההורים,
וגם הזוגיות הנוראה...?
אז אמרתי לו כך.
וכמובן נדרש תהליך ועוד מפגשים.
כל עוד לא נזהה את הדפוסים שאותנו מפעילים,
אנחנו נשחזר בד"כ את מה שראינו בבית ההורים,
או דברים שלמדנו (בילדות) במקומות אחרים.
ולפעמים נעשה הפוך,
מרוב כעס ותסכולים.
ואז נגלה שזה מוביל פעמים רבות,
לאותם הפינות, ואותם מקומות חשוכים,
מהם ניסינו לברוח.
זה יחזור אצלנו, בדור הילדים והנכדים :-(
מצד שני כאשר אתה תשנה בתוכך,
תשחרר את הריצוי,
תשחרר את תחושת חוסר הערך,
ועוד דברים,
יקרו המון דברים חדשים.
ניסים, קסמים.
וגם וכבר עכשיו עשית דבר גדול!
זיהית את האופן בו אתה משכפל את דפוסי ההורים.
כבר זה מייצר שינויים עצומים.
סביר להניח שתגלה שאפילו עם אותה אישה,
ואפילו עם אותם ילדים בוגרים,
יקרו הרבה דברים חדשים!
זה לא רק הם,
ויותר נכון,
זה בעיקר לא הם.
זה לא בגללם,
שנוצרה אותה מערכת של תלות, ריצוי, ושאר דברים.
זה החלק שלך,
האוטומט בו פעלת,
שיצר ושיחזר את אותם הדפוסים.
אז המתנה הגדולה של הפוסט הזה.
תסתכלו, תזהו!
תראו מה אתם משחררים.
הרבה ממתאמני שואלים אותי,
אוקי, אז מה אני עושה עם זה?
ותשובתי פשוטה:
עצם הזיהוי זאת המהפיכה!
כל מה שתעבירו מהתת-מודע למודע,
ייצר שינויים עצומים בחייכם.
כן, גם הפוסט הזה וגם האחרים :-)
ומוזמנים לבוא אלי, לגלות עוד, ולהמשיך ב"עבודה".
יש סיכוי גבוה שתגלו ..גם באותו המקום,
יכולים לצמוח הרבה דברים חדשים.
לוותר?
להתעלם מהניסיון?
למות עם אותם סימני שאלה,
לא לבדוק את היכולת לעשות שינויים?
אני ממש לא ממליץ.
החיים שלנו יותר מדי חשובים.
רוצים להחליף את התקליט?
זה הזמן לדבר - פרטי הקשר כאן
גם 10-12 מפגשים מספיקים בתור התחלה עצומה.
והשאר,
לשארית החיים.
ויש לי עוד מתנה עצומה. תרגיל וסרטון שלי לשחרר דברים מהילדות.
כאן הסרטון:
ומוזמנים לקבל דפי עבודה
מחפש שיר לפוסט הזה !!
עברי, אנגלי, אחר, אינסטרומנטלי!!??
המלצות אלי.
פעם ראשונה, ששום דבר לא עולה לי..... :-)
תודה מראש!
ואחת מקוראות הבלוג שלי - ורד המדהימה,
הציעה את השיר הזה.
ואם זאת האסוציציה שלה, אני זורם איתה.
זה לא החיבור האינטואיטיבי שלי, אבל בוודאי אם זה עלה לה, אולי מתחבר לעוד רבים אחרים.
אז בואו!
תפסיקו לברוח!
אני כאן.
חיבוק גדול, שבת שלום, ושוב תודה לורד!