על פורים ומסכות
מסכות. לכולנו יש מסכות.
לעיתים דוקא בפורים, אנחנו פושטים אותן קצת. מתיילדים, מתחפשים וחוזרים קצת לעצמנו. יש שצריכים להשתכר כדי לחזור לעצמם (אולי בגלל זה הציווי להשתכר "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"). אחרים, לא יוותרו לרגע על "הרצינות" והמסיכה, וממש ישנאו את החג...
חזרה לעצמנו, הורדת חלק מהמסכות, אינה פשוטה. הן כבר שנים חלק מאיתנו. מספקות לכאורה הגנה. אנחנו חוששים מהסרתן, מהחשיפה, הפגנת הרגישות, מזה שיראו את מי שאנו באמת.
לעיתים קרובות כלל איננו יודעים מי אנחנו מתחת למסיכה.
והאמת, שמבפנים כולנו נפלאים. כן גם האלה מהשוקולד ושאר המרעין בישין. כולם עברו חוויות וחיים לא פשוטים.
הלוואי שנגלה יותר מהפנימיות שלנו, וממי שאנו בתוכנו. הלוואי שנוריד עוד שכבה מהמעטה, מהמסכה שאנו לובשים. מסיכה שלא רק מסתירה את עצמנו מהסביבה, אלא גם את הסביבה מעצמנו - מעוותת את הצורה בה אנו רואים את ה"מציאות" ואת סביבתנו.
בד"כ זה הפחד שעוצר את כולנו, ולא שום תירוץ חיצוני אחר שאנו נוטים להגיד לעצמנו (זמן, כסף, מאוחר מדי בשבילי,...).
אז מאחל לכולנו להמשיך ולהרבות בשמחה גם אחרי חג הפורים הזה, וגם אם לא חגגתם במהלכו. מאחל לכולנו לקלף עוד שכבה של פחד מתחפושתינו.