רזים לתמיד - אוכל, תזונה ואימון למודעות

​​

הפוסט הזה מוקדש לתזונה ואכילה.

לשכנע אנשים להצטרף לתהליך מודעות והתפתחות אישי ופסיכולוגי, זה לא קל.

מצד שני, תוכניות הדיאטה, הירידה במשקל, נוסחאות הקסם, ותהליכי ההרזיה משופעים באנשים.

האמת היא, שהתוצאות של האימון ה"הוליסטי" מורגשות לאורך זמן גם באכילה, גם בתזונה כמו גם בשאר מרכיבי הקיום ואיכות חיינו.

את הטריגר לכתיבה היום, נתנה הרצאה על "אכילה מודעת" אותה העבירה אתמול בערב מכרה מקסימה שלי, שותפה ליוגה, ודיאטנית קלינית מעל 15 שנה.

בהרצאה גיליתי דברים שהיו חדשים לי, כמו שימוש היצרנים בשילוב של סוכר ומלח שגורמים ליותר התמכרות לאוכל ולהגדלת הכמות הנאכלת. שהמגוון והשפע שמוגשים לשולחן משפיעים על הכמות הנאכלת (כולל בניסוי שנערך אצל עכברים). ביצענו תרגיל של אכילה מודעת ואיטית של חמוצית וקוביית שוקולד, וגם דובר על הצורך להוציא מאכלים שאנחנו לא מצליחים לשלוט בכמות שאנו אוכלים מהם מהבית (קורנפלקס כריות בטעם חלבה מישהו ?).

אבל איכשהו הרגשתי, שאת עיקר המודעות, את הכלים העיקריים וההתבוננות העמוקה בנושא האוכל, ההרצאה פספסה. בנושאים אלה לדעתי, דיאטה הינה פיתרון מוגבל, שגם מתעלם מבעיות העומק שעומדות בבסיס האכילה.

יתרה מכך, בעוד שאצל אנשים "שמנים" נושא הבעיתיות של האוכל "גלוי" לכל, אזי מניסיוני יש גם לא מעט רזים ורזות, יפים ויפות, עם קשיים רגשיים המתבטאים (גם) דרך התזונה.

אז מי שרוצה מתכון דיאטטתי, נוסחא להרזייה, שיקולים בניתוח לקיצור קיבה, או משקל מטרה, כדאי שיפנה לכיוון אחר. הפוסט הזה נוגע במודעות ובאכילה הרגשית של רובנו.

אז למה אנחנו אוכלים ?

התשובה הבנאלית היא שאנחנו אוכלים כדי לא להיות "רעבים", כדי שנוכל לתפקד היטב, כדי לספק אנרגיה לגוף. הגוף מאותת לנו כשהוא נזקק ליותר מזון דרך תחושת הרעב.

לצערי, פגשתי בחיי רק שני אנשים שאכלו רק כשהיו רעבים (השמות שמורים במערכת). באופן מפתיע הם היו מאד מאד רזים, וללא כל בעיות ופסיכולוגיה מורכבת סביב אוכל.

אז למה באמת אנחנו אוכלים ?

• מוצפות רגשית, נחמה- אוכל ואכילה (כנ"ל סיגריות) חוסמים רגשות. כשאנחנו מוצפים ברגשות, כשעולה כאב, אנחנו לעיתים קרובות אוכלים כדי להשקיט ולהשתיק אותו. למנוע מאותם רגשות שעולים "להציף אותנו". האוכל מהווה נחמה לקשיינו (במאמר מוסגר, גם רבים מקשיי ה"קשב וריכוז" נובעים מקושי ב"הכלה", ופעמים רבות בעיות ה"השמנה" ובעיות ה"קשב וריכוז" משולבות).

• פחד - מה יהיה אם לא אוכל ? איך אסתדר ? מתי תהיה הארוחה הבאה ? האם אכלתי מספיק בשביל המאמץ שאני אצטרך להתמודד איתו ? אוכלים כי הגיע עכשיו הזמן לאכול.

• שכבת מגן - הגוף שלי מגן עלי מהסביבה, מהפחד. שומר עלי, מבודד אותי מהעולם.

• תפיסת האהבה - אצל רבים מאיתנו נושא האוכל קשור לתפיסות האהבה העמוקות ביותר. מי לא זכה לאמא, סבתא או דודה (לפעמים גם אבא או סבא) , שפינקה אותו במטעמים, שביקשה שהילד יאכל ויהנה, שיגדל, שיאהב וירגיש נאהב. האוכל מקושר אצל רובנו לתחושת של האהבה - הן האהבה העצמית והן קבלת והענקת אהבה לאחרים. אהבה ואוכל טעים ושופע שלובים יד ביד.

• צורך חברתי - אוכל הינו גם נקודת מפגש, מקום להתרועעות, מקום לחיבור. אני אוכל עם אחרים, אוכל, כי כולם אוכלים .

• רצון להתנסות, להספיק, לחוות את הכל - אנחנו מוצפים רגשית מול מבחר גדול של מאכלים, מול שפע (ד"א זה קורה לרבים כשעושים קניות ונכנסים לחנות גדולה או קניון). אנו רוצים לטעום מהכל ולחוות מהכל. לא רוצים לפספס שום מנה. תחושת השפע והבלבול באכילה במיוחד בולטת כשאנחנו פוגשים איזה בופה במסעדה או חתונה ...

כמובן שלאנשים שונים יהיו סיבות שונות. חלקנו יתחברו לאחת או יותר מהסיבות לעיל, לחלקנו סיבות האכילה הרגשית והלא-מודעת שונות. תרבות השפע הנוכחית מצד אחד מול תקופות הצנע והשואה שרוב הורינו/סביבתנו חוותה מהצד השני, משפיעות על כולנו גם אם באופן לא מודע, ומקשות מאד על יצירת איזון (נפשי) באכילה.

אז מה עושים ?

הפתרונות העמוקים באמת ל"בעיות האכילה" מחייבים ירידה לעומק, מפגש וניתוח הבעיות של כל אחד מאיתנו. בעיות שבחלקן מתנקזות לתחום האכילה.

כמובן שלבעיות אלו יש גם מופעים אחרים ושונים כמו אולי מתח, חרדה, קשיי קשב וריכוז, ועוד ועוד.

הכלים בהם משתמשים בתהליך האימוני מציפים את הסיבות לאכילה, את הקשיים איתם האכילה "עוזרת" להתמודד. מפגש עם הילדות, עם תפיסת האהבה ועם הצרכים האחרים שאוכל ממלא.

המפגש וריפוי הקשיים הללו מתרחש באופן הדרגתי, ומביא לאט לאט, לאכילה מודעת וזהירה יותר, ולהקטנת האכילה הרגשית.

כלים נוספים שעוזרים בשליטה באכילה הינם כלי מדיטציה וכלים של חיבור לגוף, כגון - MSBR ומדיטציית תובנה. החיבור לגוף, הצפייה בתחושות שעולות לפני ובמהלך האכילה, עוזרות להבין את מה שאנו חווים, לשלוט ולזהות את מה שמתרחש במוחנו ובגופנו ברמה טובה בהרבה.

אז ניתן לכאורה לטפל בבעיית המשקל, בשיטת ה"זבנג וגמרנו" - דיאטה מהירה להפחתה, ניתוח לקיצור הקיבה, או מסגרת אחרת כופה שתשלוט "בהתמכרות" שלנו לאכול.

אבל אם רוצים בתהליך ארוך טווח, בתהליך עמוק שיסיר את הסיבות לאכילה הרגשית, שיחבר אותנו חזרה לגופנו, לתחושת הרעב והשובע, וירפא את הפצעים שמובילים לקשיים בתזונה, אך גם לקשיים במישורים רבים אחרים, מומלץ לעשות עבודת עומק עם עצמנו, ולזהות את הרבדים עליהם "כשלים" אלה יושבים.

מציע לכולם לעצור דקה אחת בשקט, מול הצלחת לפני הארוחה הבאה, לצפות ברגשות שעולים, ולזהות את הסיבות לאכילה. אולי גם לעשות עצירה נוספת של דקה באמצע האכילה. ושוב לבחון את התחושות בגוף, תחושת הרעב, וכל מה שעולה בתודעה.

מוזמנים ליצור קשר לשאלות, הבהרות או תגובות.